משנת ארץ ישראל על משנה חולין ה׳:ב׳

2 לפי כתב-יד קופמן

3 חולין – ראשון, וקדשים – שני, בחוץ – ושניהם בחוץ. שחיטת החולין כשרה ושחיטת הקודשים פסולה. הראשון כשר – כי שחט כהלכה, ופטור – מדין "אותו ואת בנו", שכן בזמן שחיטתו של הראשון טרם נוצר האיסור, והשיני סופג את הארבעים – על הלאו, פסול – הבשר פסול כי שחט קודשים בחוץ. כרת אין כאן, שכן השחיטה נפסלה וכפי שהדגשנו השוחט בהמה הפסולה לקרבן אינו חייב כרת משנה, זבחים פי"ד מ"ב, שכן לא שחט שחיטת קודש. ההגדרה של שחיטת קודש היא שחיטה כשרה. קדשין – ראשון, וחולין – שני, בחוץ – שניהם בחוץ. הראשון שחיטתו פסולה והשני שחיטתו כשרה כשלעצמה חוץ מאיסור "אותו ואת בנו". הראשון חייב כרת – על שחיטת קודשים בחוץ, ופסול – השחיטה אסורה והבשר פסול, הן כקרבן והן כחולין. והשני כשר – מותר וצריך לשחוט חולין בחוץ, ושניהן סופגין את הארבעים – הראשון על שחיטת החוץ והשני על "אותו ואת בנו", חולים – הראשון שחט חולין בפנים, וקדשין – והשני שחט קודשין, בפנים שניהן פסולים – הראשון כי שחט חולין בפנים והשני כי שחט "אותו ואת בנו" בפנים. והשיני סופג את הארבעים – על הלאו של "אותו ואת בנו", אבל השוחט חולין בפנים אינו לוקה, שכן שנינו: "יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב? ודין הוא ומה אם קדשים שהיה להם שעת היתר בחוץ חייבים עליהם משום שוחט בחוץ, חולין שלא היתה להם שעת היתר בפנים אינו דין שיהו חייבים עליהם משום השוחט בפנים?! תלמוד לומר קרבן, על הקרבן הוא חייב, ואינו חייב על החולין" ספרא, אחרי מות, פרשה ו ה"ה, פג ע"ד.

4 קדשין – ראשון, וחולין – שני, בפנים – שניהם בפנים. הראשון כשר – כי שחט כהלכה, ופטור – ממלקות כי לא עבר על "אותו ואת בנו", והשני סופג את הארבעין – כי עבר על "אותו ואת בנו", ופסול – השוחט חולין בפנים השחיטה פסולה, והבשר פסול, אך אין עונש נוסף כאמור לעיל.

5 חולין – שניהם שחטו לחולין, בחוץ ובפנים – הראשון שחט חולין בחוץ והשני שחט חולין בפנים, הראשון כשר – אין בשחיטה דופי, ופטור – טרם עבר על "אותו ואת בנו", והשיני סופג את הארבעים – על שעבר על "אותו ועל בנו", ופסול – שחיטת חולין בפנים פסולה ואין עונש נוסף. קדשים – שניהם שחטו קודשים, בחוץ ובפנים – הראשון שחט קודשים בפנים והשני שחט קודשים בחוץ, הראשון חייב כרת – על שחיטת חוץ, ושניהן פסולין – הראשון כי שחט את הקודשים בחוץ והשני כי שחט "אותו ואת בנו", ושניהן סופגין את הארבעים – הראשון על שחיטת חוץ והשני על "אותו ואת בנו".

6 חולים בפנים ובחוץ – הראשון בפנים והשני בחוץ, הראשון פסול – כי שחט חולין בפנים, ופטור – מעונש נוסף כמות שאמרנו בשם הספרא, והשני סופג את הארבעין – על אותו ואת בנו, וכשר – אבל הבשר כשר לאכילה משום ששחיטת האב הייתה פסולה. זה חידוש במערכת המורכבת של המשנה. קדשים בפנים ובחוץ – הראשון בפנים כהלכה והשני בחוץ באיסור, הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול – השחיטה באיסור, ונוסף לכול "אותו ואת בנו".

7 מערכת הדוגמאות במשנה מהווה חזרה "מתישה" על העקרונות הפשוטים. איסור "אותו ואת בנו" כמעט אינו משפיע על שחיטת החוץ או הפנים, ולהפך, רק בכמה מקרים יש הקרנה הדדית. בסך הכול העקרונות פשוטים וחוזרים על עצמם.

8 בתוספתא מובא רק פרט אחד אחר מתוך המערכת, אך שם מתברר שמשנתנו שנויה במחלוקת: "השוחט אותו ואת בנו חולין בפנים וקדשים בחוץ, השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טרפה, רבי מאיר אוסר משם אותו ואת בנו. רבי שמעון מתיר משם אותו ואת בנו. השוחט לרפואה לאכילת גוים ולאכילת כלבים אסור משום אותו ואת בנו" תוס', פ"ה ה"ב, עמ' 507. אם כן משנתנו כרבי מאיר, ורבי שמעון מתיר בכל מקרה שהשחיטה הראשונה נפסלה כגון קודשים בחוץ וחולין בפנים או חולין בפנים וקודשים בחוץ. על עצם המחלוקת למדנו באופן חלקי כבר ממשנת זבחים פ"ז מ"ה. בבבלי פא ע"א יש סדרת ניסיונות להסביר את דברי רבי שמעון על רקע עקרוני, כגון שמה שנשחט ויכול להיות לו היתר בזמן אחר אינו לוקה, או שאין "אותו ואת בנו" בקודשים, ועוד. מאחר שראינו במסכת זבחים, בתוספתא ובמשנה הבאה שרבי שמעון חולק בכל המקרים הללו של עוונות קודשים, אולי זו עמדה עקרונית הממעיטה בענישה במקום הקדוש כדי לעודד אנשים שלא לחשוש מלבוא למקדש?

9 גם למשנתנו צורה ריבועית, אלא שבכל צלע שני מקרים, וזו תופעה ספרותית נדירה.

10 1. חולין וקודשים - - בחוץ

11 קודשים וחולין - - בחוץ

12 2. חולין וקודשים - - בפנים

13 קדשים וחולין - - בפנים

14 3. חולין - - - בחוץ ובפנים

15 קודשים - - - בחוץ ובפנים

16 4. חולין - - - בפנים ובחוץ

17 קודשים - - - בפנים ובחוץ

18 העריכה הריבועית מכוונת ואיננה רק צירוף המקרים שכן מבחינה מתמיטתית יש 16 צרופים והמשנה מונה 'רק' שנחים עשר מהם. צמבחינה הלכתית זה מצב של 'תנא ושייר' והתנא לא מנה את כל המקרים. מצד שני אין לתמוה למה בכלל מנה התנא כל כך הרבה צירופים, אלא רצה התנא להציג את העריכה הריבועית המשדרת סדר, כיסוי של כל המקרים ונוחה לזיכרון.